הלכות ברכת החודש

א. עי' בשבלי הלקט (סי' קע) דעיקר הענין שמכריזים על ר"ח הוא כדי שידע האדם מתי ר"ח, כי בימות החול בני אדם טרודים במלאכתם ולא תמיד יכולים לבוא לבית הכנסת ולא ידעו מתי ר"ח, ולכן מכריזין בשבת שלפני ר"ח. וכן נתבאר במחזור ויטרי (עמוד 173) ובספר הכלבו (סי' לז) ועי' כף החיים (סי' תיז ס"ק ה).

ותקנו לומר זה הלשון "מי שעשה נסים" וכו', לפי שמצות ראש חדש היא המצוה הראשונה מיד שנגאלו ממצרים, לכך מתפללין על הגאולה בכל פעם שקובעין ר"ח.

ויש אומרים הטעם לפי שבזמן המקדש היו מקדשין על פי הראייה, ומתפללין שיקבץ נדחנו ונחזור לקדש על פי הראייה. ונ"ל שזה אינו, שהרי מצינו שגם בזמן התנאים שאחר החורבן היו מקדשין על פי הראייה, על כן הטעם הראשון נ"ל עיקר. לבוש (או"ח סי' תכא).

ומה שמזכירין (בתפלת "מי שעשה'') גאולה, לפי שאנו עתידין להתחדש כלבנה, ואימתי, בשעת הגאולה שנאמר (תהלים קג, ה) "תתחדש כנשר נעוריכי". מהר"ז בינגא [תלמיד המהרי"ל] (עמ' קס. יע"ש עוד).

"מי שעשה נסים - וגאל", לפי שישראל מונין ללבנה, לכן בחידושה האמיתי תלויה גאולתן, כשיתקיים הכתוב (ישעי' ל, כו) "והיה אור הלבנה כאור החמה" וגו', ובזכות קידוש החדש נזכה לגאולה שלימה. לפיכך מזכירין הגאולה בקרוב, כי יש לנו גואל טוב. סידור הגריעב"ץ (ברכת החדש).

ב. כ"כ אבודרהם (סדר ר"ח) בא"ח (ויקרא שנה ב' הלכה ז'), ובספרי חסידות כתוב כי בשבת יש את השורש של כל ימי השבוע ובשבת מברכים יש השורש וכח של כל החדש, ומתברך כל אותו החדש מקדושת השבת. וכתב הרב קדושת לוי (פרשת משפטים) שיש בברכת החדש י"ב ברכות שהם, לטובה ולברכה, לששון, ולשמחה, לישועה, ולנחמה, לפרנסה טובה, כלכלה, לחיים טובים, ולשלום, למחילת חטא, וסליחת עון, כנגד י"ב שבטים וכנגד י"ב חדשי השנה.

וכן הוא בתפילת מוסף שאנחנו אומרים חדש עלינו את החדש הזה לטובה ולברכה וכו'. ועי' בספר שער יששכר (מאמר הירחים אות ח') מש"כ על זה וז"ל: דענין זה הוא כנגד כל י"ב הירחים ובשנת העיבור כנגד החדש הי"ג, לטובה - הוא חדש "ניסן" שהוא חדש הגאולה שבו יצאו ישראל ממצרים, והגאולה נקראת "טובה" שנאמר (רות ג, יג) "אם יגאלך טוב". ולברכה - הוא חדש "אייר" שבו ירד המן, שהוא שורש הברכה והשפע בלי צמצום כנודע. לששון - הוא חדש "סיון", שבו ניתנה תורה לישראל הנקראת ששון, ככתוב (תהלים קיט, קיא) "כי ששון לבי המה. ולשמחה - הוא חדש "תמוז", שבו בוטל התמיד ויהיה לשמחה כשיחזרו בו התמידין במהרה בימינו. ודרשו רבותינו בספרי פר' בהעלותך וביום שמחתכם אלו התמידין. לישועה - הוא חדש "אב", בו יתגלה משיח צדקנו במהרה בימינו, כדאיתא במדרש איכה שנשמת משיח נולד בט' באב, ואמרו בתנא דבי אליהו (פרק כז) אין ישע אלא לימות המשיח. ולנחמה - הוא חדש "אלול", נחמת ישראל וירושלים תהיה בחדש אלול ע"י התשובה, כמ"ש בגמרא (סנהדרין צו ע"ב) כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. ועוד כי נחמה יתפרש ג"כ מענין תשובה וחרטה, ע"כ חדש אלול חדש התשובה מרומז בתיבת נחמה. לפרנסה טובה - הוא חדש "תשרי", כמו שאמרו רז"ל (ביצה טז ע"א) כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה, ודרשוהו מהכתוב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ולכלכלה - הוא חדש חשון, שהוא זמן פירוד מלכות ישראל ממלכות בית דוד, והתיקון יהיה לעתיד כשיבנה בית המקדש השלישי בחדש הזה, שאז יהיו בני ישראל באחדות היפך הנ"ל, ותיבת כלכלה גמטריא ב' פעמים ב"ן, שכל אחד יהיה ב"ן למקום בלי מריבה. לחיים טובים - הוא חדש "כסלו" שמזלו קשת שהוא היסוד, שממנו תוצאות חיים, ועוד על שם נס חנוכה בשמן הרומז לחכמה, והחכמה תחיה את בעליה, ועל כן שפיר הוי לחיים טובים. ולשלום - הוא חדש "טבת", על פי דברי ס' הקרניים (מאמר ו) [שורה בשלום] הנפטר בחדש טבת, כי המת נדבק בו בשכינה, ואמרינן (ברכות סד ע"א) הנפטר מן המת יאמר לו לך בשלום, ומן החי יאמר לו לך לשלום, על כן אחר לחיים טובים אומרים לשלום. למחילת הטא - הוא חדש "שבט", שחדש שבט הוא בספירת הוד, וכן מידת "וחטאה" מי"ג מידות של רחמים היא ג"כ בספירת ההוד, על כן שבט רומז למחילת חטא. ולסליחת עוון - הוא חדש "אדר", שחדש אדר הוא בספירת היסוד, והנה עון במילואו כזה-עי"ן וי"ו נו"ן, גימטריא רמ"ח, ואיזה עוון נעשה ברמ"ח אברים, הוא קלקול היסוד ח"ו, ועל כן מכוון חדש אדר שהוא ביסוד, כנגד סליחת עון. ולכפרת פשע - הוא חדש אדר ב' - כי חדש העיבור-אדר ב', מסוגל ביותר לתיקון היסוד, ועל כן אומרים בו ולכפרת פשע, שהוא כנגד פשע-מזיד, לכפר לנכשלים ולתקנו בקרוב אמן. יעו"ש.

והן אמת דבנוסח בני אשכנז אומרים בברכת החדש רק י"א ענינים. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתחדש עלינו את החדש הזה לטובה, ולברכה, ותתן לנו 1) חיים ארוכים. 2) חיים של שלום. 3) חיים של טובה. 4) חיים של ברכה. 5) חיים של פרנסה. 6) חיים של חלוץ עצמות. 7) חיים שיש בהם יראת שמים, ויראת חטא. 8) חיים שאין בהם בושה וכלמה. 9) חיים של עושר וכבוד. 10) חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים. 11) חיים שימלא ה' משאלות לבנו לטובה בזכות תפלת רבים. אמן סלה. והרי שיש בתפילה זאת רק י"א ענינים, כבר נשאל זאת הגאון רבי יונתן אייבשיץ זיע"א בקטנותו, מדוע יש בברכת החדש רק י"א ענינים, והרי יש י"ב חדשים וממילא היה צריך לומר בזה י"ב ענינים, והגאון זיע"א, שהיה כבר באותה העת בקטנותו יניק וחכים, השיב, שאמנם יש י"ב חדשים בשנה, אבל מכל מקום הרי בפועל אין אנו אומרים ברכת החדש אלא רק בי"א חדשים, שהרי בחדש תשרי אין אומרים ברכת החדש, ולכן אנו אומרים רק י"א לשונות של ענינים, שהם כנגד החדשים שמברכים אותם. ודפח"ח. (ספר תשית לראשו).

ג. כף החיים (ס"ק ח') וע"ע נמי בבני יששכר ח''א (מאמר קידוש החדש סי' ה) שכתב, שעל ידי ענין המולד מקיים המצוה לחשוב חשבון המולדות ולהבין בבינתו בהתיילדות המולד. יעו"ש. וראה להג"ר ראובן מרגליות בס' עוללות (סי' כד) שהביא מקור לענין זה של ברכת החדש מהירושלמי (פ"ה דסנהדרין ה"ג) דאיתא התם, א"ר ייסה, מימי לא התפללתי מוסף אם לא ידעתי מתי ראש חדש. יעו"ש. וכ"כ נמי בהגהות והערות על סידור רבנו עמרם גאון (ירושלים תרע"ב, חלק ב) בשם ספר מים חיים. יעו"ש. וע"ע נמי בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז (סי' כח אות ד) שכתב, דיש בזה טעם גדול להזכיר המולד, כדי להמתיק הגבורות שמתגברים בחסרון הלבנה אחר חצי החדש. ועיין בספר קרנות צדיק (פ"ג אות צג) שכתב בשם המקובלים, שטוב לומר בפיו את זמן המולד של החדש בשבת מברכין בעת שמכריזין על ראש חדש שיחול באותו שבוע, כיון שהוא תיקון לפגם הברית. יעו"ש. וע"ע נמי בשו"ת ר' יהודה מילר (ח"ג סי' קיג) שהוכיח שצריך לדעת גם את מולד החדש שעבר, שבזה יחשב לו מצוות חישוב המולד ע"י שיוסיף עליו י"ב שעות ותשצ"ג חלקים, וידע מאליו מתי המולד הבא. יעו''ש.

ד. בא"ח (ש"ש פרשת ויקרא ס"ח) וכן מובא בספרים הקדושים שכאשר אומר מי שעשה נסים לאבותינו יכוין בשם זה כמובא בסידור הרש"ש.

כשאומר מי שעשה נסים יכוין ר"ת שמ"ן, בא"ת ב"ש בי"ט. ירמ"י או"א שתעשה למען השם הקדוש בי"ט ובשם הקדוש חב"ו, שתוציא כל טיפת קרי שיצאה ממני ומכל ישראל שלא במקום מצוה, תפלטם מן הקלי' ותחזירם למקום הקדש, ומהר לגאלינו גאולת עולם.

והנה נודע כי הי"ב חדשים הם-ששה, משש מדות הזכר, וששה-משש מדות הנוק', וצריך לכוין בהם בצירוף הוי"ה ואהי"ה השולט באותו חדש, ובאדר ב' יכוין בכללות כולם יחד בי"ב צירופי הוי"ה ואהי"ה. ולכן כשאומר בסימן טוב יהא לנו ראש חדש. (הכונה במלואה מובאת בתוך הקונטרס חלק יום ראש חדש) יכוין:

ניסן - יִהַוְהָ אִהַיְהָ. ויוצא מהפסוק יִשמחו הַשמים וְתגל הָארץ.

אייר - יִהַהַוְ אִהַהַיְ. ויוצא מהפסוק יִתהלל הַמתהלל הַשכל וְידוע.

סיון - יְוּוּהַהַ אְיּוּהַהַ. ויוצא מהפסוק יְדותיו וּלצלע הַמשכן הַשנית.

תמוז - הֶוֵהֹיִ הֶיֵהֹאִ. ויוצא מהפסוק זֶה אֵיננו שֹׁוה לִי.

אב - הַווּיִהַ הַיוּאִהַ. ויוצא מהפסוק הַסכת וּשמע יִשראל הַיום.

אלול - הוּהִוָיִ הוּהִיָאִ. ויוצא מהפסוק וּצדקה תִהיה לָנו כִי.

תשרי - וַהֹיָהַ יַהֹאָהַ. ויוצא מהפסוק וַיראו אוֹֹתה שָרי פַרעה.

חשון - ווּהַהַיְ יוּהַהַאְ. ויוצא מהפסוק וּדבש הַיום הַזה יְהוה.

כסלו - וַיֹהָהַ יַאֹהָהַ. ויוצא מהפסוק וַירא יֹושב הָארץ הַכנעני.

טבת - הַיִהוּוְ הַאִהוּיְ. ויוצא מהפסוק לַיהוה אִתי וּנרוממה שְמו.

שבט - הָיְוְהוּ הָאְיְהוּ. ויוצא מהפסוק הָמר יְמירנו וְהיה הוּא.

אדר - הִהְיְוַ הִהְאְיַ. ויוצא מהפסוק עִירה וְלשורקה בְני אַתונו.

אדר ב' - יכוין בכללות כל הי"ב צירופים

ה. כן כתב המגן אברהם (שם) יעו"ש. וכן מבואר כטעם זה נמי בס' המנהגים (ר"א טירנא). יעו"ש. ובמשנה ברורה בשער הציון (סי' תיז ס"ק ד) הביא טעם שכיון שר"ח תשרי הוא ראש השנה והכל יודעים מתי הוא על כן אין צריך להזכיר קודם לכן. יעו"ש. ובס' ערוך השלחן (סי' תיז) כתב הטעם, לפי שאינו נקרא ראש חדש כלל, אלא ראש השנה. יעו"ש. ויש שרוצים לומר הטעם שאין אנו מכריזין עליו, כיון שביום זה הוא ראש השנה ואנו רוצים לבלבל השטן שלא ידע אימתי הוא, ולכן אין מכריזין עליו בקול.

[א] הרמ"ק כותב - עילאין יקירין תאיבין לשון רבים לרמוז על ו"ק עילאין בחכמה יקרין בבינה ששם עולם הבריאה ויק"ר גימט' ש"י עולמות ששם התורה דבריאה זוכים לש"י עולמות תאיבין בת"ת ומלכות.

[ב] כמו שאמרו רבותינו על הכבוד וכו' ומסביר מו"ר הרב יהודא צדקא זצוק"ל על הפסוק חן וכבוד יתן ה' ושואל וכי רק חן וכבוד יתן ה' הרי הכל נותן ה'. כל דבר חוץ מכבוד וחן, אדם שרוצה יכול להשיג, יתן כסף וכו' אבל הכבוד - הרי כל הרודף אחריו, הוא בורח ממנו וא"כ אם ראית שאדם זכה לזה, מוכרח שה' נתן לו, ולא שהוא רדף אחריו.

א. השיבה יותר מהזקנה, ואמרו רז"ל כי קפצה עליו זקנה כי לא היה אלא בן חמשים ושתים שנה כשמת, ולפי שלא יאמרו עליו ולא ירמו העם שמת בקוצר ימים, קפצה עליו זקנה כדי שיראה זקן, כי לא היו הכל יודעים מספר שניו, והוא בחר מיתתו כדי שלא ימות שאול בחייו. ונ"ב שנה של שמואל אמרו כי כשהתפללה חנה אותו היום נתמנה עלי שופט, אולי קבלה היתה אצלם זה כי מן הפסוקים לא ראינו זה, כי אפשר שעדיין לא היה שופט עלי אבל היה נביא וכהן גדול בשילה ולאחר זמן נתמנה שופט, ואם כן הוא שבאותו היום נתמנה שופט ימצא לפי זה שלא היה שמואל אלא בן נ"ב שנה, שהרי עלי שפט את ישראל ארבעים שנה, ומת ביום שגלה הארון, והיה שבעה חדשים בשדה פלשתים, והיה בקרית יערים עשרים שנה, ודוד העלה אותו מקרית יערים אחר שבע שנים שמלך בחברון, הנה יחסרו מעשרים שנה שבע שנים של דוד, נשארו שלש ועשרים לשמואל וארבעים של עלי. הרי נ"ג, צא מהם שנה אחת בעבורו, שנאמר ויהי לתקופת הימים וגו', הרי חמשים ושנים (רד"ק).

ב. ובני הנם אתכם - לאשר תצטרכו להם בדברי התורות והדינים שקבלו ממני (רד"ק). ובמלבי"ם פירש ובני גם הם לא ירשו גדולתי כי הנם אתכם כאחד העם מוסרים מגדלותם הגם שאני התהלכתי לפניכם וכו'.

ג. א"ר אבא בר כהנא קשה הוא הגזל, ששני גדולי עולם נצרכו להתוכח עליו, משה ושמואל, משה אמר לא חמור אחד מהם נשאתי, ר' חנינא בר שילא ור' יהושע דסכנין בשם רבי לוי, וכי מה הניח משה לקפחנים ולגנבים, אלא אמר משה בשעה שישראל מתגודדין ממסע למסע לא אמרתי לאחד מהם טול כלי זה בידך, טול כלי זה על חמורך, אלא נשאתי אני בעצמי... שמואל אמר הנני ענו בו וגו' ואשיב לכם. א"ר יוסי עשיר גדול היה שמואל, שאילו תבעו מידו ספוק היה בידו להחזיר. את שור מי לקחתי, שור שהייתי מקריב לקרבנותיהם ומבקש רחמים עליהם, וכן למשוח עליה מלך משלי היה, שנאמר עגלת בקר תקח בידך, ופן הוא אומר כי זבח היום לעם בבמה, לא נטלתי משלהם, ובשעה שהייתי חוזר ועושה דיניהם והולך וסובב עיירות ישראל, שנאמר והלך מדי שנה בשנה, דרך העולם בעלי דיניו הולכים אצל הדיין, משה אמר כי יהיה להם דבר בא אלי, ואני לא עשיתי כן אלא אני טורח והולך אצלם. (ילק"ש).

ד. ורז"ל דרשו עשקתי - באונס, רצותי - ברצון, כלומר אפי' ברצונו לא לקח ממונו (רד"ק).

ה. פירשו כת הקודמין במה שאמרו (פאה פ"ח מ"ט) כל דיין שלוקח שחד עיניו כהות, וזהו דרך הלצה, 'את מי עשקתי וגו' ואעלים עיני', שהעלמתי על אור עיני אשר הם כהות בעון השחד, ספרו נא לי אם כה עשיתי (נחל שורק אות ב').

מסופר על רב ענן הביא לו אדם אחד סל של דגים קטנים, אמר לו רב ענן: לשם מה? א"ל יש לי דין ואני רוצה שאתה תדון אותנו, לא קיבל ממנו בטענה שהוא פסול לדון אותו, מפני שהבאת הסל של דגים כי זה שוחד. אמר לו אותו אדם: יקבל ממני מור ולא ידון אותנו, שלא ימנעני מלהקריב בכורים, כי למדנו (מלכים-ב ד, מב): "ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש הא־להים לחם בכורים...". ושואלים: וכי אלישע היה כהן שיאכל בכורים, אלא לומר לך: "כל המביא מתנה לתלמיד חכם - כאילו הקריב בכורים". אמר לו: עכשיו שאמרת לי דבר של טעם אקבל ממך. הפנה אותו רב ענן לרב נחמן, וביקש רב ענן מרב נחמן לדון אותו, שאני ענן פסול לו לדון. אמר רב נחמן: מזה מובן שהוא קרובו, ולפיכך לא דן אותו הוא בעצמו. באותה שעה עמד לפניו דין של יתומים. אמר רב נחמן: זה עֲשֵׂה-הדין הוא מצות עשה - "ושפטתם צדק", וזה עֲשֵׂה-כבוד תלמידי חכמים, עשה של כבוד התורה גדול, סילק את דין היתומים והכניס דינו של אותו אדם, וכיון שראה בעל דינו שעושים לזה כבוד כל כך - נסתתמו טענותיו. הרי בזה שקיבל רב ענן טובה ממנו - פסל עצמו, והעלים עצמו ממנו (לא דן אותו) ושלח אותו אצל רב נחמן, וגם מזה יצאה רעה. וזהו שאמר שמואל: אפילו באופן זה, לא לקח משום אחד כופר להעלים עיניו בו שלא לדונו ואשיב לכם.

ו. אמר רבי אלעזר בשלשה מקומות הופיע רוח הקדש, בבית דינו של שם, ובבית דינו של שמואל, ובבית דינו של שלמה... בבית דינו של שמואל, דכתיב הנני ענו בי עד ה', ועד משיחו וכו' ויאמר עד, ויאמרו מבעי ליה, אלא יצאה בת קול ואמרה אני עד בדבר הזה (מכות כ"ג).

ז. והמ"ד פי' שכל אחד ואחד אמר "כן הדבר ה' יהיה עֵד", וכן משיחו יהיה עֵד.

ח. אמר להם הקב"ה אתם מעידים עליו על מה שבגלוי ואני מעיד עליו על מה שבסתר (רד"ק מחז"ל).

ט. ורש"י פירש אשר עשה את משה ואת אהרן - להיות נכונים לשליחותו להוציא אבותיכם ממצרים. וכעי"ז כ' רד"ק אשר הגדילם ולימדם.

י. התיצבו-עמדו (מ"ד על דברי הימים-ב' כ', י"ז).

יא. ירובעל הוא גדעון, בדן הוא שמשון (ונקרא גדעון ירובעל, על שעשה מריבה עם הבעל (עבודה זרה) ודן נקרא שמשון כי הוא בא משבט דן; ונאמר (תהלים צט, ו) "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו", שקל הכתוב שלושה קלי עולם כשלושה חמורי (גדולי) עולם, לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, וללמדך שאפילו קל שבקלים ונתמנה פרנס על הצבור, הרי הוא כאביר שבאבירים (גדול שבגדולים), שנאמר (דברים יז, ט): "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם", וכי תעלה על דעתך, שאדם הולך אצל דיין שלא היה בימיו? אלא אין לך ללכת, אלא אצל שופט שבימיך" (ילקוט שמעוני). מובא בספר מעם לועז בשם האלשיך הקדוש זיע"א רצה שמואל לומר להם בזה, שאין התשועה תלויה במלך, כי אם בזכות הצדיקים שבדור, ואל יעלה בדעתכם, שעל ידי המלך קונים אומץ לב, שהרי כשרצה ה' להושיע את ישראל, הביא שני צדיקים לעולם כדי להושיע אותם בזכותם, והיינו משה ואהרן. ואחרי הנחה זו - "התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה"', כאילו אני הופקדתי על ידי השם יתברך לערוך עמכם דין, כיון שאתם ראיתם שלא על ידי מלך ניצלתם מאויביכם, אלא בזכות הצדיקים, וזה היה בשעה שיצאו ממצרים, ושרו של מצרים קיטרג עליכם וזכותו של יעקב הצילם. וכן היה בזמן סיסרא וירובעל שנתץ מזבח הבעל - ויעבוד ד'. ובדן הוא שמשון - בקדושת נזירותו, ויפתח שנאמר בו (שופטים יא, כט): "ותהי על יפתח רוח ה'". וכן את שמואל. שלושה גדולים באו ברמז (תהלים פד, יב): "כי שמש ומגן ה'" שמש בראשי תיבות: שמואל, משה, שמשון, כי שלושתם שמו מבטחם בהשם יתברך ולא נהנו משום בריה, וכל דיין ורב המורה בלי כל פניה לעצמו, אין תקלה באה על ידו (עיין באורך ב"מעם לועז").

יב. עיין חסד לאברהם (מעין ה' נהר כה) שכתב שמשון גלגול נדב בן אהרן שלא רצה ליקח אשה לכן נענש שהיה טוחן בבית נשי פלישתים.

יג. ורז"ל פירשו "חטוטי דשכיבי" - דאמר מר בעוון חיים מתים נחטטים, כלומר אם תמרו את פי ה' תהיה יד ה' בכם וגם באבותיכם הממרים שמתו, שיוציאום מקברותיהם לבזיון (רד"ק פס' טו).

יד. וכשם שעל ידי תפלתי אני יכול לשנות את העתים, כך אם פגעה בכם מלחמה, היה כח בתפלתי לעמוד על האויב, ולא הייתם צריכים לשאול מלך בחיי, ואף על פי שאני זקן (רש"י).

טו. ורש"י ומלבי"ם פירשו בענין אחר וז"ל רש"י: והגשמים סימן קללה, וקשה בעיני הקב''ה להביא פורענות חנם, אף על פי כן יש בי כח, ואקרא אל ה' ויתן קולות ומטר.

טז. צריך להבין מדוע בחר שמואל דוקא בסימן זה של ירידת גשם בזמן קציר חטים? אלא ענין זה מתבאר יפה בפירוש המלבי"ם, הגשם הוא בודאי סימן ברכה מובהק, וכמו שכתוב (ישעיה נה, י): "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל". אולם כל זה כשהגשם מגיע בעתו ובזמנו, אבל כשהגשם בא בזמן קציר חטים, הרי הוא סימן קללה שהורס ומשחית את כל היבול, כך גם בקשתכם למינוי מלך, כאשר ה' הוא מלככם, ואתם זכיתם לשופט צדק ששכינה שרויה בו, אזי בקשת מלך הרי היא כגשם בזמן קציר חטים, ורק כאשר מבקשים מלך בזמן המתאים ובשעה הראוייה לכך, אז הוא נחשב לדבר טוב ומועיל וחלה עליו ברכת שמים (מעדני שמואל).

ואף דכתיב "שום תשים עליך מלך" היינו מלך שעיקר דאגתו וענינו לפרסם שמו יתברך בעולם אבל הם שאלו מלך שילחם להם בכל הגויים ולכן לא עשו טוב.

יז. כי לא יטוש ה' את עמו - ר' איבו ורב שמואל בר נחמני אמרו, בשעה שישראל עושין רצונו של מקום הוא עושה בשביל עמו ונחלתו. ובשעה שאין להם מעשים טובים עושה למען שמו הגדול. ורבנן אמרי, לאנשי חוצה לארץ בשביל עצמו, לאנשי הארץ בעבור נחלתו. הוי, כי לא יטוש ה' את עמו: (מדרש תהלים - מזמור צד).

כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול - בין חייבין בין זכאין כך אי אפשר להניחם לפי שאי אפשר לעולם בלא ישראל. (מדרש רבה אסתר - פרשה ז פסקה יב).

כי לא יטוש - ודאי הוא כי לא יטוש ה' את עמו, והטעם הוא בעבור שמו הגדול, כי גם הם משותפים בשם, איך יטשם ה', ושמא תאמרו כי לא נאמר זה רק בצדיקים אך לא בכללות ההמון, לזה אמר כי הואיל ה' לעשות - את כללות ישראל יהיו לו לעם, שיהיו כלם צדיקים נאותים להיות לו לעם, כי חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, כי יתקן כל הנפשות עד יהיו כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ, (אלשיך).